1994- נולדתי באמבולנס בין קריית ארבע לירושלים.

             לאמא אחת וסבתא אחת

       היה גשם.

       לא בכיתי

      סבתא הפליקה לי שאבכה כי אסור לא לבכות.

 אמא רצתה לקרוא לי אפרת.

1997- הבאתי לכלב של השכנים חיבוק חנוק והוא שרט אותי

      הרופאים אמרו שזה יעבור עם השנים. יש לי שריטה ענקית על הפנים.

1999- נשכתי ילד בגן עד שירד לו דם

           הגננת לא כעסה כי הוא הציק לי כל הזמן.  

2000- אמא ואני מתנדנדות על יד הבית.

             שתינו לבד בעולם.

      אני לא יודעת עוד כלום על כלום

           פתאום  היה שמש ושלג.

2001-  מַמְזֵרָה.

             בית הספר היסודי. רובן אהבו אותי, חוץ ממנה.     

    הבנתי את הכינוי מאוחר מדי.

                             התלוננתי

                             נעלבתי.

             לא סיפרתי לאמא.

             אבא שלה מת. זה בשבילי או בגללי

      2003- אמא סיפרה לי סוד וביקשה לשמוע אותי.

             היה מעורפל.

                             אני גאה ובוגרת.

      2004- אמא הביאה לי אח.

                             קראנו לו נָוֶה.

      2012- יצאתי מהבית. שרות לאומי

                      סיגריות

                      שטויות

                      ביזיונות

                    מצלמה ראשונה.

                      מצוקי דרגות כיכר ציון

                      קיא בכל מקום. פנקס הקטן.

                      מעייני שלי

       2013- ברזלים ביד שמאל.

             מעכשיו אני פחדנית.

       2014- חקלאית. המרחב חשוב  ל י

                     סמים ואהבה רצינית.

       2016- פעם ראשונה בדיכאון.

                        אני קרובה לים.

             מדריכת נוער. יש לי יותר הבנה עמוקה של יכולת.

                        של מציאות.

             תקופת ניצחונות.

             מצאתי מקום. אני רוצה עוד.

       2018- הודו את טובה.

       2019- אישה. אישה שחוזרת לירושלים. סטודנטית.

                   הצילום בדרך להיות התודעה שלי

             נכלאות. נחלאות.

       2020- מוות. רותי לא פה.

                    אני לא פה.

       2021- הולנד הייתה תרופה.  

                    שכחתי ונזכרתי    אני אוהבת לאהוב.

       2022- כנגד הכל. בכיתי הכל.

                       התבגרתי התעייפתי

                       אני מבטיחה.

             אולי פעם ראשונה שזאת אני.

             משחררת    שואלת בוחרת

             עצמאית מינית מאוהבת נאהבת נעזבת            

       2023- תוהו

       חושבת שאני בשלווה ולפעמים גם כן.

       הקיצוניות שלי מודעות.

       אני רעה שרע לה ?

                        רע להם איתי?

                 רע לו איתי?

       לפעמים פוחדת שזהו

     

 

 שאין מה.

       אני

 

 

                     מוציאה תמונה.